המרכז לחקר הגישה הפסיכואנליטית-מערכתית הוקם ב 2017 על ידי  ד"ר אבי נוטקביץ וד"ר יוסי טריאסט שגם מנהלים אותו כעת. יוסי ואבי הם פסיכואנליטיקאים (החברה הפסיכואנליטית בישראל) ויועצים ארגוניים.

​

המרכז צמח מתוך למעלה מ-20 שנה של ניהול, הוראה ולמידה תיאורטית והתנסותית בתכנית הדו-שנתית לייעוץ ופיתוח ארגוני. בתהליך זה התגבשה הראייה של הגישה הפסיכואנליטית-מערכתית כ"תחום-מעבר" — מעין "ישות שלישית" — המותחת גשר בין התיאוריה הפסיכואנליטית על זרמיה השונים לבין תיאוריית המערכות הפתוחות, ויוצרת מארג קונספטואלי בעל השלכות תיאורטיות ויישומיות מהותיות.

​

ההחלטה להקים את המרכז נשענת על ההנחה כי תיאוריות וגופי ידע אינם מתקיימים ומתפתחים בזכות עצמם, אלא זקוקים ל"מיכל ארגוני" שבאמצעותו נרקמים יחסי גומלין מורכבים בין מחשבות לחושבים. מתוך כך, הוחלט כי המשך הפיתוח התיאורטי והיישומי של הגישה, וכן הוראתה, מצריך מסגרת מתאימה.

​

הגישה הפסיכואנליטית-מערכתית נתפסת כדיסציפלינה מדעית החוקרת את מטריצת קשרי-הגומלין המתקיימים בין פרט, קבוצה, ארגון וחברה. היא נשענת על שני עמודי תווך: הפסיכואנליזה — במיוחד זו שהושפעה מוילפרד ביון ומלאני קליין — ותיאוריית המערכות הפתוחות בפיתוחם של אריק מילר וא.ק. רייס. הרעיונות שבבסיס הגישה פותחו בעיקר במכון טביסטוק ליחסי אנוש בלונדון, בתוכנית ובמקומות נוספים בעולם.