במשך 20 שנה של ניהול הוראה ולימוד תיאורטי והתנסותי בתכנית הדו שנתית לייעוץ ופיתוח ארגוני: גישה פסיכואנליטית-מערכתית, התאפשרו העמקה, חידוד ופיתוח קונספטואלי של "הגישה הפסיכואנליטית-מערכתית". בתוך כך התגבשה הראיה של הגישה כ"תחום-מעבר" המותח גשר בין התיאוריה הפסיכואנליטית על זרמיה השונים מחד גיסא ותיאורית המערכות הפתוחות מאידך גיסא, תוך יצירת מארג קונספטואלי – בעל השלכות תיאורטיות ויישומיות מהותיות. נוצרה בדרך זו מעין "ישות שלישית" שנדמה שראוי להתייחס אליה כאל דיסציפלינה מדעית בזכות עצמה. הגיבוש הקונספטואלי הזה הניע תהליך אסטרטגי שהביא להקמת "המרכז לחקר הגישה הפסיכואנליטית-מערכתית".

ההחלטה להקמת המרכז נשענת בין היתר על ההנחה כי תיאוריות וגופי ידע אינם מתקיימים בזכות עצמם אלא אם כן הם מוחזקים "בממסד/מיכל ארגוני" כל שהוא שבאמצעותו נרקמים יחסי גומלין מורכבים בין "מחשבות לבין חושבים".  

לפיכך, הוחלט שהמשך פיתוח תיאורטי ויישומי פורה ויצירתי של הגישה/הדיסציפלינה, וכן הוראתה, מצריך "מיכל ארגוני" מתאים.

בשנת 2017 הוקם המרכז לחקר הגישה הפסיכואנליטית-מערכתית.

הגישה הפסיכואנליטית-מערכתית נבחנת כדיסציפלינה מדעית החוקרת את מטריצת קשרי-הגומלין המתקיימים בין פרט – קבוצה – ארגון – חברה. תפיסה זו נשענת על המארג שנוצר בין הפסיכואנליזה - במיוחד זו שהושפעה מווילפרד ביון וממלאני קליין – לבין תיאוריית המערכות הפתוחות בפיתוחם של אריק מילר וא.ק. רייס בזיקתה לארגונים. הרעיונות שבבסיס הגישה והפיתוחים הקונספטואליים והיישומיים שלה, המהווים גם את התשתית הרעיונית של המרכז, פותחו בעיקר במכון טביסטוק ליחסי אנוש בלונדון, וכן בתכנית הדו-שנתית לייעוץ ופיתוח ארגוני: גישה פסיכואנליטית-מערכתית, הפועלת כבר למעלה מ- 20 שנה, בלמידה ההתנסותית והרעיונית שאפשרה אפק במשך 30 שנות קיומה.

ד"ר יוסי טריאסט וד"ר אבי נוטקביץ שניהם פסיכואנליטיקאים (החברה הפסיכואנליטית בישראל) ויועצים ארגוניים יזמו והקימו את המרכז.